מתוך הטור המצוין של אורן רוזנשטיין, שבוחן את ליגת העל בצל אילוצי הקורונה:
"…הליגה הפכה שוויונית ויש לא מעט קבוצות שיכולות לגנוב גמר או אולי אפילו אליפות.
אבל התופעה הכי משמחת היא שהדקות שהתפנו, הובילו לפריחת הדור החדש של השחקנים הישראלים. סרור בגליל, בן צבי באילת, קררה בנס ציונה, רז אדם וקופרברג בהפועל תל אביב – אלה רק דוגמאות להרבה שחקנים צעירים שהחלו לקבל דקות והצטרפו לבודדים שזכו בהן קודם (וזה המקום לתת חיבוק לגיא גודס על הקרדיט המוצדק והמתמשך לנועם דוברת, שמנצל את ההזדמנות שקיבל וצומח להיות שחקן מבריק).
…הסיבה החשובה היא הרוטציה הארוכה. כשאתה משלב כזאת כמות של ישראלים, יש לך יכולת לשמור אגרסיבי כל המשחק. הפועל שומרת נהדר בתקופה האחרונה, כולם תורמים וההישגים השתפרו. וכשים מדר מתחיל את המשחק כבעל הבית שהכדור בידו והוא מקבל ההחלטות, זו אמירה. אחר כך לישראלים יש ביטחון. הם לא חלקי חילוף. הם שותפים שווים.
המסקנות ברורות. הישראלים לא פוגעים בהישגים אלא משפרים אותם; עדיף להביא מעט זרים (לראשון יש שלושה בלבד עכשיו) אבל טובים ומתאימים מאשר עדר חסר מוטיבציה של זרים בינוניים. לנו, כצופים במשחקים, הרבה יותר מעניין לראות ליגה כזאת מאשר את זאת שהייתה לנו בהתחלה."
יו"ר ארגון השחקנים, ניר אלון:
"כפי שאנחנו שבים וקוראים בארגון השחקנים – תנו לשחקנים הישראלים דקות משחק, ותקבלו כדורסל מלא נשמה שיעזור לפתח את הענף בישראל. השחקן הישראלי רק צריך הזדמנות להוכיח את עצמו וכשהיא מגיעה הוא לוקח אותה בשתי ידיים. צריך להמשיך להשקות את הניצן הנפלא הזה כדי שימשיך לפרוח ולצמוח."